כמורה וכאדם שמכור לשגרת עבודה ולשגרה בכלל, החופש הגדול מרגיש בשבילי כמו ריצת ארוכה ארוכה. זה מתחיל ב"למה אני צריכה את זה?!", ממשיך ב"מתי זה נגמר?!" ומסתיים ב"מה?! כבר נגמר?!"

הנה אני במהלך 18 ק"מ בהרים – שנשמע בהם אותו פזמון ידוע

את החופש התחלתי ברשימת משימות שיעסיקו אותי לפחות עד יולי הבא ובתכנית ריצות שתפרוק את כל הטענות שלי ביעילות רבה. כמובן שרוב המשימות נשארו בגדר רשימה, שכנראה באמת תסתיים במהלך השנה עצמה.

החופש התחיל בחופשה מופלאה והמשיך בחגיגות במהירות האור. לכן, כהורים לשלוש בנות שמתחילות אוטוטו י"א, ז' וכיתה ג', החזרה לשגרה מתחילה אצלנו בהאטת הקצב כבר מאמצע אוגוסט ובניסיון להחזיר את הרכבת הדוהרת לפסים השגרתיים. זה כולל שעות שינה, הרגלי אכילה וכו'. לאט ובבטחה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך אפשר להצליח במשימה הזו ואני אומרת לכם שאפשר, לגמרי בקלות, בעיקר כשעושים את זה בהדרגה. רוב החופש השכמתי עם שעון מוקדם בכדי לנצל את הימים כמו שצריך, ולהגניב פילאטיס או חדר כושר על הבוקר, פינוק שאני לא זוכה לו במהלך השנה. כך הייתי אחראית להשכמה של שאר הבית בשעות הבוקר ולא בצהריים. בימי הקייטנה הייתי במערך הסנדוויצ'ים ואריזת בקבוקי המים, הפרי והירק. גם כאן חשוב להחזיר את הקיבה לשגרת ארוחת הבוקר, ובעיקר על מרכיביה הבריאים יותר, ולא בסגנון חופשי של בא לי "לנשנש" משהו ולגור במקרר.

לקראת סוף החופש אנחנו מתחילים להתאפס על הכנת התיק לבית הספר וקניית המצרכים הדרושים לנחיתה רכה בשגרת הלימודים. גם כאן יש חשיבות רבה להרגשה נוחה ובטוחה. מעבר לציוד הלימודי, אני "מאבזרת" כל אחת בערכת נוחות בתיק: מגבוני טואלט לחים (שהם המצאת המאה לילדים בבית הספר, בטיולים ובכלל), ג'ל ניקוי ידיים קטן, וטישו באריזות TOGO . את המטבח אני מציידת בממרחים האהובים, בפירות ובירקות ובשקיות סנדוויץ' נשלפות שתמיד מצילות אותנו. ומכיוון שאני אמא לבנות בגיל ההתבגרות, אז לכל אחת יש ערכת טיפוח והיגיינה אישית ונשית. כך אני יכולה להבטיח שהן מרגישות בטוחות וכמעט כמו בבית ושעשינו צעד אחד לחזרה לשגרה בחכמה וביעילות.

לא ייאמן שעוד רגע החופש נגמר. למזלי,ההכנה הזו יש בה מהחזרת תחושת השגרה, מתן תחושת ביטחון שחשובה להן ולנו וכמובן היא עושה סדר וארגון בראש ובדברים. מבחינתנו, אפשר להתחיל את השנה בשלום.

איך יוצאים לחופשה עם הילדים בלי לאבד את השפיות ומצליחים גם ליהנות תוך כדי? הכנתי לכם מדריך מפורט, מניסיון אישי

כל הזמן אני שומעת שחופשה משפחתית היא סוג של פיקציה, כי אי אפשר להיות בחופשה כשצריך עדיין "לרדוף" אחרי הילדים. נכון, זה סוג אחר מחופשה זוגית, אך ממרומי הניסיון שלנו, הכל אפשרי, בכל גיל.

מאז שנולדה הבכורה נסענו בכל שעה ולכל יעד, כולל טיולי ג'יפים ולינה באוהלים, שזו אגב סוג החופשה המועדפת על הבנות שלנו עד היום. הן אפילו למדו לבנות את האוהל לבד, כך שבחופשה האחרונה, אנחנו ההורים נחנו, בזמן שהאוהל קם על רגליו.

בשנתיים האחרונות אפילו הרחקנו בטיסות ליעדים שונים. הפולניה החבויה שבי מזכירה שיש לחץ לפני כל נסיעה כזו, אך התארגנות מראש יכולה לעזור ולהקל, וזה מתחיל בפרטים הקטנים.

אריזה:

• הכינו מראש רשימה מאורגנת, למדו את הילדים לארוז ולהכין לעצמם את המשחק האהוב והבגדים הנוחים, ככה תחסכו מריבות מיותרות בחופש על "מה ללבוש".
• ארזו תיק "תרופות" שמאפשר התנהלות נוחה וקלה בכל צרה הכי קטנה, הנה הצצה לתיק הקבוע שלנו: אקמול, לבנדר לאוזניים, טיפות אף, פניסטיל, תכשיר נגד יתושים (מומלץ עם תוספת אלוורה – בעיקר בקיץ, אף פעם אי אפשר לדעת מה מכין לנו האזור) וטבליות מציצה לגרון.
• הכי חשוב – ארזו מגבונים שיאפשרו ניקיון מהיר בשטח – מניסיון זה מציל ממש, בעיקר כשיש ילדים. הידעתם? מגבון טוב יציל אתכם מרוב הכתמים על הבגדים, שולפים מהתיק, מיד מעבירים על הכתם ומכניסים אחר כך לכביסה.

אפרופו כביסה: אם הנסיעה ארוכה, אני ממליצה לקחת מעט אבקת כביסה ומסיר כתמים "נייד". הרי אנחנו יודעים שמרפי נמצא בכל מקום. בכל מקום תמצאו איזה כיור להשרות את הבגד המוכתם. במקום לשלם על כביסה בחו"ל, תשמרו את הכסף לעוד גלידה שתשאיר זיכרונות מתוקים.

עוד טיפ חינמי ממש, מניסיון: תבדקו לפני הנסיעה שמלאי אבקת הכביסה והמרכך בבית מספיקים לערימות הכביסה שמגיעות אחרי החופש. בכל זאת חוזרים לשגרה מאוד מהר והערימות נערמות מעצמן.

נכון שאת כל אלו יש בנמצא כמעט בכל מקום, אבל אני מעדיפה להביא את המוכר מהבית ולהיות מוכנה לכל תרחיש (פולניה, כבר אמרנו?). כמובן שבכל הקשור לתרופות, אנחנו דואגים גם לביטוח רפואי שיכסה, לא עלינו, הכל מהכל. בכל זאת זה לא טיול אחרי צבא ויש לנו אחריות אחרת.

"הכה את המומחה" – אספו מידע על המסלול, המלון, האיזור, אטרקציות מומלצות, התייעצו עם עוד משפחות שהיו במקום ועוד. כשטסנו לאיטליה כבר הכנסתי את כל היעדים לג'יפיאס, זה הפחית לחץ, לפחות אצלי, ובעיקר שירת אותנו נהדר.

ישנם עוד שני מוטיבים שמובילים אותנו עד היום, והם האחראים העיקריים לאושר של כולנו בחופשה: זרימה ואיזון. אתחיל בזרימה – הרי אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות, אז רצוי לכוון בכל יום בטיול לפחות למשהו אחד שכל אחד אוהב. אפשר ורצוי לבחור לפני היציאה אטרקציה מועדפת ובגיל בוגר יותר אפילו לעשות ביחד תיאום ציפיות. בעיקר רצוי להבין שאנחנו יוצאים לחופשה מסוג אחר, שזורמים בה יותר.

לגבי האיזון – כשהילדים גדלים, אפשר ורצוי אפילו לוותר על ארוחת בוקר במלון ולקום יקיצה טבעית, אפשר לשלב ימי טיול ארוכים בימי רביצה רגועים יותר ואפילו למצוא רגע לשנ"צ. אפשר גם להכניס איזה אימון בחדר כושר לאזן את הזלילה שמאפיינת חופשה. לאחרונה בילינו בפאפוס ונהנינו מזמן איכות של משחקי "ארץ-עיר", בזכות הזרימה ובעיקר בזכות זה שלא היה ווייפיי בחדרים (זה התגלה כיתרון לכולנו).

לסיכום, עשו מעין "הכן נפשך לחופשה": הבינו מראש שזה נראה אחרת, שלבו את הילדים בתכנון, צאו מוכנים עד כמה שאפשר, עשו תיאום ציפיות למנוע וויכוחים ומריבות מיותרים באמצע החופש ובעיקר צאו לטבע. בכלל צאו ביחד לכל מקום שאפשר, כי זה בריא וחשוב לכולם. מקסימום אחר כך תברחו לכם לאיזה 24 שעות של "תדלוק" זוגי, כמו שאנחנו עושים לפעמים.

הסוד שלי הוא פרופורציות, בעיקר בכל הנוגע ל"הבית חייב להיות נקי כמו שאני רוצה". הבנתי עם השנים שאני שלכל אחד יש את הדרך שלו לנקות בבית והיא לא תמיד תואמת את הדרך שלי

כילדה אני זוכרת שהייתי אחראית על הסדר בחדר שלי ומלבד זאת לא ממש עזרתי בבית. לא מתוך עצלנות חס וחלילה – אימי הייתה עקרת בית ותמיד אמרה: "כשיהיה לכם בית משלכן, תנקו". לימים הבנתי מה זה אומר "שיש לך בית משלך". אני מודה שבתחילת דרכי הייתי עבד של הבית, רדפתי אחריו שתמיד יבריק ויהיה מסודר. ימי שישי שלי היו קודש לניקיונות, כשהאחריות לניקיון הייתה כמובן רק ובעיקר עליי.

לאט לאט, עם העומס של החיים וההתבגרות של הבנות (זכיתי בשלוש מופלאות), הבנתי ולמדתי שני דברים חשובים: ראשית, הבית אמור לשרת אותנו ולא להפך. שנית, העומס הזה חייב להתחלק, כי הבית (כולל הלכלוך והבלגן), הוא של כולנו. אני מאמינה שיש בזה רווח נקי לכולנו: ימי שישי מוקדשים לבנות, לזוגיות ואפילו, שלא נדע, לעצמי. הבנות שותפות ולומדות מהי אחריות בכלל ומה החלק שלהן בסדר ובניקיון הבית בפרט. זה ללא ספק  win-win situation לכולם והן מגלות יוזמה ואחריות בכל יום מחדש.

המזל שלנו הוא שהחיים הרבה יותר פשוטים ונוחים מאז המצאת מגבוני הרצפה. הם מחדשים את הבית ברגע ומתאימים לכל גיל, אין סכנה שהבנות יחליקו מהמים, והם זמינים תמיד. מגבונים הם המצאת המאה מבחינתי, כולל מגבונים ריחניים לניקיון אבק, שמפיצים ריח חדש בבית תוך רגע. כך שמיד אחרי שהאורחים או החברים הולכים, כולנו עושים "מבצע ניקיון " על הבית וברגע, כמו בהינף שרביט קסם, הוא הופך לחדש. כמובן שמדי פעם אנחנו לא מוותרים גם על ניקיון יסודי בין לבין, כי חייבים לשפוך גם מים ואקונומיקה לנשמה.  

הסוד העיקרי שלי הוא פרופורציות נכונות, בעיקר בכל הנוגע ל"הבית חייב להיות נקי כמו שאני רוצה". הפנמתי עם השנים שלכל אחד יש את הדרך שלו לנקות בבית והיא לא תמיד תואמת את הדרך שלי. בנוסף, רצוי לשלב את הילדים בהתאם לגילם, ולעשות סדר עדיפויות בין ניקיון לשמירה על השפיות של בני הבית, ושלי בעיקר. אין לנו טבלה קבועה של משימות שבועיות, כך שיוצא שכולנו מתחלקים בכל המשימות. הבנות יוזמות ודואגות הרבה יותר לסדר וניקיון ביומיום ואפילו מידי פעם מפתיעות ב"מבצע ניקיון" משותף שלהן, כך שהייאוש בהחלט הופך הרבה יותר נוח.

"מבצע ניקיון חדרים"

אני יודעת לעשות לא מעט דברים בבית ובכלל, אפילו סיימתי לא מזמן תואר שני בניהול, בהצלחה יתרה, אבל בכל הנוגע לכתמים בבגדים, ובטח בבגדים הלבנים – אני ממש גרועה

אם לומר בכנות, כביסה ואני "זה לא זה" בכלל. טוב, אולי מלבד החלק של לקנות בגדים שזה די נחמד. אבל אז מגיע החלק של הכביסה-קיפול-סידור, ריטואל מתיש שאין ממנו יציאה וגם לא ניקוי שליש על התנהגות טובה. נדמה לי שכתבו את "שם הרי גולן" על הררי הכביסה בבית שלנו – אבל החלק של "הושט היד וגע בם" קצת מתעכב ותמיד נמצא בסוף סדר העדיפות. בכלל האיש שאיתי טוען, ואולי זה הזמן להודות, בצדק, שאין צורך בשלב הקיפול, כי: "מי ראה פעם מישהו לובש חולצה מקופלת?!"

"שם הרי כביסה בגולן" – לפני

"הושט היד וגע בם" – שלב המבצע

רגע, בכלל דילגתי על השלב הראשון – כביסה. כאן אני מאמצת את שיטת "הפרד ומשול": הלבשה תחתונה בסל בנפרד, חלוקה לפי צבעים וסוגי בדים, כתמים מקבלים עודף תשומת לב (נשימה), סלים של הבנות, סל של בגדי עבודה, סל של בגדי ספורט, מצעים, מגבות, (נשימה). זהו, שם נגמר לי האוויר.

ובואו נדבר בכנות: אני יודעת לעשות לא מעט דברים בבית ובכלל בחיים עצמם, אפילו סיימתי לא מזמן תואר שני בניהול, בהצלחה יתרה, אבל בכל הנוגע לכתמים בבגדים, ובטח בבגדים הלבנים – נרשמת לי בורות. למעשה, אני גרועה בזה.

אני עד כדי כך גרועה ששנים נמנעתי מקניית בגדים לבנים. אני מודה שטרם מצאתי פתרונות קסם קבועים להוצאת כתמים. החולצות הלבנות שלנו בדרך כלל מספיקות לשימוש אחד או שניים ואז לרוב "מקושטות" בכתמים, וזו גם עובדה שתמיד הכביסה של השכן לבנה יותר.

זה גם הרגע להזכיר שאנחנו גרים במושב, אז אני מדברת על כתמים "הארד-קור" ובמיוחד בחג הכי "לבן" – שבועות. יש במושב מסורת של שנים לסיים דווקא את החג הזה בבריכת בוץ וזריקת ביצים, ומה לעשות שזה הרגע לו הילדים מחכים.

הלבן של שבועות – לפני

אז איך יוצאים מערימות הכביסה? קודם כל קונים בגדים במידה ולא בהגזמה. מומלץ להפריד צבעים, להחזיק מסיר כתמים טוב ולהשרות את הכתם עם המסיר אפילו ללילה (תפילה לא תזיק במקרים כאלו) ולהכניס למכונה. כבר הודיתי שאני בורה בעניין, אבל אני טובה בללמוד מאחרים. מזלי שגיסתי, אלופת הסרת הכתמים, ביקרה אצלנו בזמן הנכון, כי התוצאות מדברות בעד עצמן. מסתבר שיש חיים אחרי הבוץ.

הלבן של שבועות – אחרי החייאה

ומה למדנו מכל זה? שהכי חשוב לנשום ולזכור שהחיים הרבה יותר חשובים מעוד פיסת בד עם כתם. שחררו את הילדים לבוץ, כי זה אושר שאי אפשר לקנות בכסף. סימן על הבגד הוא מראה שאנחנו חיים את חיינו ולא מוצגים במוזיאון, אז אשרינו גם על זה. ובמיוחד – למדנו שחשוב שיהיה לידכם את האדם הנכון בזמן הנכון ☺

למרות שאני ממש אוהבת את עונת הקיץ, יש "באג" אחד לא קטן שלעיתים קרובות גורם לי להתגעגע לחורף

מי אוהב את הקיץ? אבא ואמא (בעיקר אם אמא מורה). מי אוהב את הקיץ? סבא וסבתא (רק אם הם לא נדרשים להיות יותר מידי עם הנכדים). מי אוהב את הקיץ? אני, אתה ואת, כל העולם כמעט. אז למה לא כל הזמן קיץ? תכלס, קיץ הוא תחושת חופש. יש בו את כל הדברים שאפשר לאהוב: ים, בריכה, שפע פירות טעימים, ג'ינס עם גופיה וכפכפים. כמורה, אני כמובן גם נהנית מהחופש הגדול, מוצאת זמן לטיולים ולבילויים משפחתיים ואצלי גם זמן מצויין לכל הפרויקטים הקטנים שהוזנחו בבית במהלך השנה העמוסה. הימים ארוכים, לפעמים מדי, אך זה מאפשר לנו לנצל כל יום עד תום.

למרות החלום הקיצי, יש באג אחד לא קטן שלעיתים קרובות גורם לי להתגעגע לחורף. "באג" תרתי משמע, שהרי עונת החרקים נפתחת עם עונת הקיץ.

כאחת שמתגוררת בגולן כבר 18, שנה אני מתורגלת בכל מיני חיות, גדולות וקטנות, שמסתובבות חופשי ברחובות. יש לנו מגוון לא קטן מאלה.

כמו אלו, שעושות פקקי תנועה במושב כשהן יוצאות לרעות באחו:

או כמו זו שמחליטה לטייל יחד איתנו בגולן כי גם לה מגיע ליהנות כאן מהנוף והמרחבים.

זה חלק טבעי מהחיים כאן במרחבי הגולן, אבל כעירונית לשעבר, לקח לי זמן להתרגל לזה שאנחנו חולקים את אותו המרחב עם מגוון בעלי חיים. מה גם שלעיתים זה גם לא נעים, ואפילו מסוכן, אם אתה פוגש אותם באמצע ריצת לילה או חס וחלילה בנהיגה.

אבל לא על הכבשים והפרות אני מדברת, כי הם כאן בכל עונות השנה. אני מדברת על כל החרקים הלא ברורים שמצטרפים אליהם בקיץ, למשל זה, שנהנה לדגמן למצלמה:

או בני דודיו הג'וקים, הנמלים והיתושים, שמוצאים את דרכם לכל פינה בתוך הבית, בלי הזמנה מראש. אם יש משהו שיכול להוציא אותי משלוותי, אלו נמלים וג'וקים שמשוטטים בין הרגליים ויותר מזה – מעיזים להיכנס למטבח שלי.

אני לא היסטרית, הרי אני פוגשת בגבורה גם גדולים מהם, זו התחושה הזו שהם חודרים לפרטיות וגם לא ממש נעימים למראה או למגע.

למזלי גם את הבאגים האלה אפשר לפתור: ברוך בורא המזגן לימי השרב וברוך המוציא חומרי הדברה נגד פולשים לא רצויים. כמו שלמדתי להתרגל לשאר החיות בסביבתי, כולל לחזירי הבר החמודים (רק כשהם ממש קטנים), למדתי להתמודד גם מול החרקים ולהכין את עצמי לקיץ.

אז איך אנחנו מכינים את עצמנו לבאג הקיץ? אני, למשל, מציידת את הבית בקוטלי חרקים ידידותיים לסביבה (ככל הניתן) ומרססת מסביב לבית, אבל הטריק הכי מוצלח ויעיל הוא הנוזל לשטיפת רצפות שיש בו כבר דוחה תיקנים והוא ללא חומרי הדברה. כך, הייאוש נעשה יותר נוח, בהחלט. חשוב לי שתדעו, זה לא שאני לא חברותית או מארחת לא טובה, להפך. פשוט בא לי לבחור את האורחים שלי לבד.

ולכל החיות שסביבנו: שנמשיך לחיות בדו קיום הרמוני שנחמד לכל הצדדים ושיהיה קיץ נעים ובטוח לכולנו.

תקופת החגים היא הזמן המושלם לשינוי והתחדשות. גם הבית שלי עובר בכל פעם מתיחת פנים שמרעננת אותו ומשמחת את כל בני הבית

השבוע קפצתי מאושר כאשר נתקלתי במשפט אדיר מתוך הספר "האחרות": "בית לא צריך שיחזיקו אותו" כי הרי זה בדיוק המוטו שלי כבר המון שנים, מאז שהחכמתי בעניין ויצאתי מעבדות לחירות. בית נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ברור שכיף לחיות בבית נקי וגם רצוי שיהיה מסודר כי זה עושה שקט בנשמה, אבל העניין הוא פרופורציות ומינונים וזו לא בושה למצוא קיצורים שמקלים על החיים.

כל זה משתנה בעונת החגים. עבורי זה הסימן "לחשב מסלול מחדש". יש אנשים שעושים חשבון נפש עם עצמם, אני עושה זאת גם עם הבית.

הכיצד? ראשית נתחיל בפינוי למען הסביבה. אני מנצלת את חופשות החגים לנפות מהארונות בבית את כל מה שלא נלבש בעונה הקודמת, אתכל המשחקים שכבר לא בשימוש ואת כל הכלים שמחכים לשימוש. הכל נערם בשקיות אשפה חזקות וענקיות ועובר לתרומה. כך יוצא שאני מרוויחה כפול: מתפנה לי מקום בבית ולמישהו מתמלא המקום בלב.

בין לבין, אני מקפידה להעביר מגבון לניקוי המדפים. השוס שלי ליצירת אווירה של התחדשות: אני מרססת מבשם בניחוח כביסה בארונות הבגדים והכל חדש כבמטה קסם. נסו ותראו.

בשלב הבא, אני עוברת לתותחים הכבדים. שינויים הם הדבר האהוב עליי בבית, לכן כמעט הכל אצלנו מודולרי וניתן לתזוזה. הבנות כבר יודעות שהחגים מביאים אתם את רוח השינוי בבית ומחכות לזה. מאז שהן קטנות זה עובד ככה והכי מדהים אותי לגלות כמה זה משפיע עליהן. הגילוי המחודש שיש להן עם כל פינה, משמח ומרענן. פתאום השהייה בפינת המשחקים מתארכת ויש הנאה חדשה מכל דבר, אפילו שהוא קיים כבר שנים בבית. שינוי מיקום הרהיטים מרגיש כאילו הגענו לבית חדש ואחר.

אפילו הסלון מודולרי, יש לו סידור קיץ וסידור חורף:

המדפים ושאר הרהיטים מתנקים ומתחדשים בקלות ובמהירות בשיטת "רסס ונגב", והתוצאות משמחות ומבריקות, בלי לקרצף ולהתאמץ. גם את כל כיורי הנירוסטה האהובים עליי ורהיטים משולבי פלדה בבית אני מרססת עם תרסיס שמבריק אותם כאילו נקנו עכשיו והוא כמובן גם מגן עליהם.

"ה- מדף" שהוא בית המקדש הפרטי שלי במטבח:

היתרונות הנוסף שיש בחידוש הבית, בשיטת הסידור מחדש, הם שנמצאות כל האבדות בדרך וגם שזו הזדמנות להגיע לנקות פינות שלא הגענו אליהן כבר זמן מה. גם כאן מגבוני הרצפה, חבריי הטובים, עושים את העבודה בקלות, ביעילות ובמהירות והכי חשוב משאירים ניחוחות של התחדשות.

ואם כבר התחדשות וריחות טובים, זה בדיוק הזמן שאני אוהבת לפזר מקלות בישום נעימים או לרסס מבשמים שנותני אווירה של ניקיון ושמחה בלב.

זהו! בזמן שקראתם, הבית שלנו מוכן לחגים ולאירוח, הלב שמח ושמתם לב שלא נגעתי במגב ובמים? הכל מהיר והכי חשוב שכל ילד וילדה יכולים לעזור במטלות האלו בבטחה ובהנאה וכולם מרוויחים ונטענים מהאנרגיה החדשה. כל שנותר לי הוא לאחל שתבוא על כולנו שנת התחדשות מלאה בפרופורציות ובעיקר עם שפע שמחות בלב.