אני יודעת לעשות לא מעט דברים בבית ובכלל, אפילו סיימתי לא מזמן תואר שני בניהול, בהצלחה יתרה, אבל בכל הנוגע לכתמים בבגדים, ובטח בבגדים הלבנים – אני ממש גרועה

אם לומר בכנות, כביסה ואני "זה לא זה" בכלל. טוב, אולי מלבד החלק של לקנות בגדים שזה די נחמד. אבל אז מגיע החלק של הכביסה-קיפול-סידור, ריטואל מתיש שאין ממנו יציאה וגם לא ניקוי שליש על התנהגות טובה. נדמה לי שכתבו את "שם הרי גולן" על הררי הכביסה בבית שלנו – אבל החלק של "הושט היד וגע בם" קצת מתעכב ותמיד נמצא בסוף סדר העדיפות. בכלל האיש שאיתי טוען, ואולי זה הזמן להודות, בצדק, שאין צורך בשלב הקיפול, כי: "מי ראה פעם מישהו לובש חולצה מקופלת?!"

"שם הרי כביסה בגולן" - לפני

"הושט היד וגע בם" – שלב המבצע

רגע, בכלל דילגתי על השלב הראשון - כביסה. כאן אני מאמצת את שיטת "הפרד ומשול": הלבשה תחתונה בסל בנפרד, חלוקה לפי צבעים וסוגי בדים, כתמים מקבלים עודף תשומת לב (נשימה), סלים של הבנות, סל של בגדי עבודה, סל של בגדי ספורט, מצעים, מגבות, (נשימה). זהו, שם נגמר לי האוויר.

ובואו נדבר בכנות: אני יודעת לעשות לא מעט דברים בבית ובכלל בחיים עצמם, אפילו סיימתי לא מזמן תואר שני בניהול, בהצלחה יתרה, אבל בכל הנוגע לכתמים בבגדים, ובטח בבגדים הלבנים – נרשמת לי בורות. למעשה, אני גרועה בזה.

אני עד כדי כך גרועה ששנים נמנעתי מקניית בגדים לבנים. אני מודה שטרם מצאתי פתרונות קסם קבועים להוצאת כתמים. החולצות הלבנות שלנו בדרך כלל מספיקות לשימוש אחד או שניים ואז לרוב "מקושטות" בכתמים, וזו גם עובדה שתמיד הכביסה של השכן לבנה יותר.

זה גם הרגע להזכיר שאנחנו גרים במושב, אז אני מדברת על כתמים "הארד-קור" ובמיוחד בחג הכי "לבן" – שבועות. יש במושב מסורת של שנים לסיים דווקא את החג הזה בבריכת בוץ וזריקת ביצים, ומה לעשות שזה הרגע לו הילדים מחכים.

הלבן של שבועות - לפני

אז איך יוצאים מערימות הכביסה? קודם כל קונים בגדים במידה ולא בהגזמה. מומלץ להפריד צבעים, להחזיק מסיר כתמים טוב ולהשרות את הכתם עם המסיר אפילו ללילה (תפילה לא תזיק במקרים כאלו) ולהכניס למכונה. כבר הודיתי שאני בורה בעניין, אבל אני טובה בללמוד מאחרים. מזלי שגיסתי, אלופת הסרת הכתמים, ביקרה אצלנו בזמן הנכון, כי התוצאות מדברות בעד עצמן. מסתבר שיש חיים אחרי הבוץ.

הלבן של שבועות – אחרי החייאה

ומה למדנו מכל זה? שהכי חשוב לנשום ולזכור שהחיים הרבה יותר חשובים מעוד פיסת בד עם כתם. שחררו את הילדים לבוץ, כי זה אושר שאי אפשר לקנות בכסף. סימן על הבגד הוא מראה שאנחנו חיים את חיינו ולא מוצגים במוזיאון, אז אשרינו גם על זה. ובמיוחד - למדנו שחשוב שיהיה לידכם את האדם הנכון בזמן הנכון ☺