הסוד שלי הוא פרופורציות, בעיקר בכל הנוגע ל"הבית חייב להיות נקי כמו שאני רוצה". הבנתי עם השנים שאני שלכל אחד יש את הדרך שלו לנקות בבית והיא לא תמיד תואמת את הדרך שלי

כילדה אני זוכרת שהייתי אחראית על הסדר בחדר שלי ומלבד זאת לא ממש עזרתי בבית. לא מתוך עצלנות חס וחלילה - אימי הייתה עקרת בית ותמיד אמרה: "כשיהיה לכם בית משלכן, תנקו". לימים הבנתי מה זה אומר "שיש לך בית משלך". אני מודה שבתחילת דרכי הייתי עבד של הבית, רדפתי אחריו שתמיד יבריק ויהיה מסודר. ימי שישי שלי היו קודש לניקיונות, כשהאחריות לניקיון הייתה כמובן רק ובעיקר עליי.

לאט לאט, עם העומס של החיים וההתבגרות של הבנות (זכיתי בשלוש מופלאות), הבנתי ולמדתי שני דברים חשובים: ראשית, הבית אמור לשרת אותנו ולא להפך. שנית, העומס הזה חייב להתחלק, כי הבית (כולל הלכלוך והבלגן), הוא של כולנו. אני מאמינה שיש בזה רווח נקי לכולנו: ימי שישי מוקדשים לבנות, לזוגיות ואפילו, שלא נדע, לעצמי. הבנות שותפות ולומדות מהי אחריות בכלל ומה החלק שלהן בסדר ובניקיון הבית בפרט. זה ללא ספק  win-win situation לכולם והן מגלות יוזמה ואחריות בכל יום מחדש.

המזל שלנו הוא שהחיים הרבה יותר פשוטים ונוחים מאז המצאת מגבוני הרצפה. הם מחדשים את הבית ברגע ומתאימים לכל גיל, אין סכנה שהבנות יחליקו מהמים, והם זמינים תמיד. מגבונים הם המצאת המאה מבחינתי, כולל מגבונים ריחניים לניקיון אבק, שמפיצים ריח חדש בבית תוך רגע. כך שמיד אחרי שהאורחים או החברים הולכים, כולנו עושים "מבצע ניקיון " על הבית וברגע, כמו בהינף שרביט קסם, הוא הופך לחדש. כמובן שמדי פעם אנחנו לא מוותרים גם על ניקיון יסודי בין לבין, כי חייבים לשפוך גם מים ואקונומיקה לנשמה.  

הסוד העיקרי שלי הוא פרופורציות נכונות, בעיקר בכל הנוגע ל"הבית חייב להיות נקי כמו שאני רוצה". הפנמתי עם השנים שלכל אחד יש את הדרך שלו לנקות בבית והיא לא תמיד תואמת את הדרך שלי. בנוסף, רצוי לשלב את הילדים בהתאם לגילם, ולעשות סדר עדיפויות בין ניקיון לשמירה על השפיות של בני הבית, ושלי בעיקר. אין לנו טבלה קבועה של משימות שבועיות, כך שיוצא שכולנו מתחלקים בכל המשימות. הבנות יוזמות ודואגות הרבה יותר לסדר וניקיון ביומיום ואפילו מידי פעם מפתיעות ב"מבצע ניקיון" משותף שלהן, כך שהייאוש בהחלט הופך הרבה יותר נוח.

"מבצע ניקיון חדרים"