מלחמת השקיות

לי ולאישתי יש זוגיות נהדרת, טפו טפו טפו. רק בעניין אחד עקרוני וחשוב פעורה בינינו תהום – שקיות האשפה. קבלו את הצד שלי, ואת הצד שלה

סליחה באמת אם אני הורס פה מעט את האידיליה, אבל עם כל הפוצי מוצי והאהבה, הלבבות, הבלונים ודובי 'כפת לי הוורדרדים שיש לי ולאישתי שתחייה – בעניין עקרוני אחד פעורה בינינו תהום – שקיות האשפה. בכנות אומר לכם שמזרח נראה הרבה יותר קרוב למערב מאשר תפיסות עולמנו בעניין נשגב זה של שקיות אשפה.

יאמרו חלושי המוח לעצמם "שקיות אשפה... מצאו על מה להתווכח" ויגחגכו בלשונם הארסית,
ילחשו עצלני המחשבה "שקיות אשפה... שיחפשו להם חיים" ויחזרו לישון על האף. 'אמן שיגדלו לכם שקיות מתחת לעיניים', אני לפעמים מאחל להם בלב ומיד מוחל לעצמי על כך.

בכדי שלא יתרבו הלשונות הרעות, מן הראוי להבהיר על מה הוויכוח שחוצה פה משפחות וסליחה אם אני דרמטי כי אני חש שאני מעט דרמטי.

כמו בכל משפחה נורמאלית, גם אנחנו אוגרים שקיות בלי הכרה ובלי שום היגיון. ברור שהמניע שלנו נובע מהחשש הסביר שיום אחד יבואו הגרמנים ו/או האיראנים ויגרשו אותנו מהבתים שלנו ונצטרך לארוז מהר מהר ואז אם לא יהיו לנו שקיות ואיך ניקח בדיוק את הפירות שבמקרר? בטרולי? ברור שבשקית עם ידיות! ועד כאן הכל נורמאלי.

אז איפה הבעיה? טוב ששאלתם.

ובכן, הבעיה קשורה למנת המזון שאני לוקח כל יום לעבודה, ולא סתם לוקח אלא לוקח בשקית עם ידיות! מי שישמע, שהשם יעזור. לא, זה גומר אותה. ולמה זה עד כדי ככה כואב לה? כי בתוך פח הזבל אני מעז לשים שקית "בלי אוזניים". אני כותב את זה וכולי מתחלחל שמא היא רואה כי זה יהיה הסוף. הבנתם? כי בפח הזבל יש שקית בלי ידיות ובלי אוזניים וזה מביא לה את החירפון שזה הבנדוד של הג'אננה.

ועכשיו לשם האיזון נביא את הצד שלה. ואני מצטט בלי להתערבב לה בסיפור ואתם תשפטו.

"יש לי בעל מקסים (זה אני כתבתי כהקדמה אבל זו פעם אחרונה שאני מתערב. מילה שלי). ובכן באמת יש לי בעל מקסים ויפה תואר אבל מה לעשות הוא מעט* עצלן ושונא להתכופף כי הוא מעט מעט שמנמן אבל עדיין מהמם (שתי מילים הוספתי רק. אל תהיו קטנוניים נו) ואם היה קצת מתכופף עולם חדש של מלאי שקיות "עם אוזניים" היה נגלה לפניו, אבל לא, הוא מעדיף לא להתכופף ולשים בפח את השקיות הפשוטות ולי נמאס. אני שמחה שהוא לוקח כל יום מנת אוכל ודואג לתזונה בריאה ומאוזנת. אותו בעל שסיפרתי לכם עליו כרגע, גם אוהב לעשות לי דווקא (אני??? חלילה!!!) הוא יודע שבתוך הפח ובכיורים אני תמיד מעדיפה שקית עם ידיות כי שקיות רגילות קשה לקשור והתוך שלהן נשפך ומטפטף ואני אשמח אם תשאלו אותו מי בדרך כלל מנקה את הטפטופים, כי אם הוא יענה לכם שהוא (שומר על זכות השתיקה) אז עכשיו אני לוקחת אותו לפוליגרף, אבל חוץ מזה הוא כזה מהם ודובי 'כפת לי עגלגל ומתוק אז אני סולחת לו".

טו מייק א שורט סטורי לונג, נאמר רק שסוף טוב הכל טוב, מצאנו אחלה שקיות ענק לפח האשפה כולל שרוכי קשירה ושקיות נאות למנת האוכל שאני לוקח לעבודה והכי חשוב – את כל השקיות שמנו בגובה העיניים, כי זה ידוע שלדובוני 'כפת לי קשה להתכופף.

חזרה >