ארוחה חד פעמית

זה מתחיל בסבבה: אחד אוסף כלים, שני שוטף, שלישי מנגב, רביעי שובר כוס, חמישי מסדר. ככה יוצא שאנחנו אוכלים חצי שעה ומסדרים במשך שעה וחצי. עד שגילינו את החד פעמיים

אני באה ממשפחה עיראקית של 4 ילדים. בכל יום שישי אמא שלי מארחת את כל הילדים, הנכדים, הנינים והנספחים לארוחת ערב. כבר 23 שנים, מאז שאבא שלי נפטר, היא מארחת את כל השבט מידי ערב שבת. היא עושה זאת באהבה ולא מתלוננת.

אבל אמא, שתהיה בריאה, כבר בת 81. אחרי שהיא נפלה לפני כמה חודשים, התכנסנו כל האחים והחלטנו שצריך לתת לה קצת מנוחה ולחלק את האחריות לאירוח בין בני המשפחה.

לרוב יוצא שאחותי מארחת את כולנו אצלה. האירוח של אחותי הוא כמו אצל בני אצולה: צלחת למנה ראשונה, צלחת למנה שניה, כוס למיץ, כוס ליין, סכו"ם ומפיות בד, כלי הגשה והכל באמת מדוגם, כמו אצל מלכת אנגליה, לכל הפחות. והיא כמובן לא מוכנה שאף אחד יביא כלום. החוק היחיד הוא שכולנו עוזרים לנקות הכל, ולא משאירים, כמו שאמא אומרת "אפילו כוס בכיור".

זה מתחיל בסבבה: אחד אוסף כלים, שני שוטף, שלישי מנגב, רביעי שובר איזה כוס (וכולנו מסתכלים עליו ואומרים בעירקית "קמת אל קסלנה ונקסרת אל נג'נה" - קמה העצלנית ושברה את הקערית), חמישי מסדר את הכלים.

ככה יוצא שאנחנו אוכלים חצי שעה ומסדרים במשך שעה וחצי. הבדיחה המשפחתית היא שעד שאחותי לא מגיעה עם הספריי הכחול להברקת השולחן, סימן שלא סיימנו את העבודה. אז אנחנו מתארחים אצל אחותי ולא מפסיקים לקטר. ואמא שלי? צופה בנו בגאווה מהולה בעצבים ואומרת "תבואו אלי. אני 23 שנים מארחת, אף פעם לא התלוננתי ואתם סתם לוקחים לי את העבודה."

אז החלטנו לחזור לאמא, בתנאי שהפעם נעשה אצלה "פיקניק" – כל הכלים יהיו חד פעמיים והמדיח יהיה שקית האשפה.

חילקנו ביננו רשימת מטלות, וביקשנו מאמא להכין תפריט מצומצם מאד (בניגוד להרגלה להכין אוכל שיספיק לגדוד מורעב בצבא) עם הוראות מדוייקות ודגש על בישול, אפיה והגשה בכלים חד פעמיים.

יום שישי הגיע, וכל המשפחה התייצבה. אכלנו, נהנינו, צחקנו, והגיע הזמן לפנות את השולחן. אנחנו מסתכלים אחד על השני בחיוך ושואלים "מי מכניס למדיח היום?" כולם מתנדבים. אחד מביא שקית אשפה ענקית, עובר מאחד לאחד ואוסף את הכלים ל"מדיח" בחיוך.

הערב הוכתר בהצלחה. חזרנו כולנו לאכול אצל אמא מידי יום שישי ומאז התפנה לנו מלא זמן, לשבת אחד עם השני ולדבר, להחליף מידע מועיל כמו - מי מצא איפה ואיזה כלי חד פעמי ומה אפשר לעשות איתו (מסתבר שזה עולם ומלואו). ולחשוב שלקח לנו כל כך הרבה זמן לגלות את הפטנט. מה אני אגיד לכם? גילינו את אמריקה.

בפעמים בהן אחותי בכל זאת מזמינה אותנו לארוחת שבת, אנחנו עדיין מחכים שיגיע הספריי הכחול ונדע שסיימנו את העבודה.

 

בתמונה: אירוח של האצולה

 

 

בתמונה: אירוח חד פעמי

 

חזרה >