אמא מעלימה

אני יודעת להעלים כתמי בוץ וקטשופ וטושים וצבעי גואש וזיעה. חבל שלא מצאתי משהו להעלים את ערימות הכביסה שהבית מייצר

מכירים את זה שהילד בוכה כי הוא קיבל מכה ואז אתם נותנים לו חיבוק ובמקרה שלנו גם "שלוק" (הנוזל הקפוא הזה, בשקית, עם צבעי המאכל) והכל נעלם?

כשהייתי נערה, אמא שלי לא אהבה את הג'ינס הקרוע שלי (אז זה ממש לא היה באופנה). גרנו אז בקומה שניה. היא הייתה תולה אותו על החבל אחרי כביסה, ואז באופן מפתיע הוא היה נופל ונעלם. גם אצלנו יש דברים שהייתי ממש טובה בלהעלים, נגיד את כל הציורים שהבת שלי הביאה מהגן, שמרתי יום יומיים, תליתי על המקרר, הורדתי ואז ישר לשקית אשפה.

אני תמיד אומרת שהגנטיקה ניצחה, גם אני אמא מעלימה.

עם הזמן הבת הגדולה שלי כבר עלתה עלי, ואיך שהיא מביאה יצירה הביתה היא שואלת "אמא, את זה את שומרת או ישר זורקת?" (שתהיה בריאה, זאת ילדה מאד יצירתית, מכל דבר עושה אומנות). אז אני אומרת לה "מה פתאום אהובה, בטח שומרת, בואי נשים במטבח לתצוגה". וכך המטבח שלי הפך להיות מוזיאון עם תערוכות מתחלפות, לפי היצירות של הבנות.

ההעלמות הגדולות שלי מתרחשות בזמן הכביסה. הקטנה שלי אוהבת סדר וניקיון ואם הבגדים מתלכלכים (והם מתלכלכים) היא מאד מודאגת. אני תמיד אומרת לה "נעשה כביסה, אל דאגה". רק שהיא חושבת שהצעתי לה "הפעלה" מיידית ומזרזת אותי: "יאללה אמא, בואי נעשה כביסה". אני מנסה להרוויח זמן, אומרת לה "רגע, קודם נשים ספרי מסיר כתמים ונחכה" בתקווה שהיא תשכח. אבל היא לא שוכחת. עכשיו עושים כביסה, ולא משנה שכבר עשיתי היום שתי מכונות.

שכנעתי את הקטנה שנעביר את זמן האיכות שלנו עם הכביסה לזמן מקלחת של הערב, וככה יוצא שכל יום, בנוסף למכונה היומית, התווספה לי למשמרת גם סדנת "כביסה עדינה ביד".

אבל מה שהולך אצלי בבית זה עוד כלום. הקטע הכי הזוי הוא בקבוצת הוואטסאפ של "החברות מהשכונה". נהיה טרנד כזה של תחרות הכובסת המצטיינת. כל אחת שולחת את תמונת ערימת הכביסה שלה, לפני / אחרי, כאילו מדובר בתחרות לתואר "כובסת השכונה". מי שגם בשבת מילאה מכונה, בכלל מגיע לה צל"ש - היא מקדימה את זמנה.

ונחזור למלכת הכביסה הקטנה שלי: אני חייבת להודות שהפכתי למומחית בהעלמת כתמים ויש לי כל מיני פטנטים. גם כשאנחנו בחופשות והקטנה ממש חייבת שוב ללבוש בבוקר את החולצה שאיתה חלקה את הפסטה בארוחת הערב, אני מסוגלת לספק את מבוקשה.

אני יודעת להעלים כתמי בוץ וקטשופ וטושים וצבעי גואש וזיעה. חבל שלא מצאתי משהו להעלים את הכביסה עצמה. בינתיים גם אני ממשיכה לשלוח לחברות תמונות פוטוגניות של כל הכביסה שמחכה.

 

 

 

חזרה >