מבשם בניחוח מרכך כביסה

תשמעו, זה הריח שאני הכי אוהב. באמת שמילים בלבד לא יכולות לבטא את עוצמת האהבה והחיבה שיש לי לריח הזה. עד כדי כך שנניח, אם ניתן היה לתת גוף לריח הזה, דומני שהייתי מבקש ממנו חברות בפייסבוק

 

 

הריח השני שאני הכי אוהב בעולם, עולה באפי כשאני פותח את דלת מדיח הכלים אחרי שסיים את פעולתו, ושואף מלוא ריאותיי אוויר כלים מבושם. כן, אני יודע שזה מוזר, ואולי יש ריחות מתוקים ומעניינים יותר, אבל אני מוצא משהו בריח הזה שהוא כל כך נעים לי ועוטף שאני מודה שאני מכור לו.

אתם זוכרים את הפרק הבלתי נשכח ב"סיינפלד", בו קריימר ממציא בושם בריח חוף ים? אני מודה שכבר אז נצנץ לי רעיון להוציא פטנט על אפטרשייב לגבר בריח מדיח, בדגש על מלח למדיח, ולאישה או דה קולון-פרפיום בניחוח עדין של קפסולה ג'ל ונוזל הברקה.

אבל זה כאמור, הריח השני שאני הכי אוהב בעולם.

(ועכשיו תופים)

ולמקום הראשון, ובפער די גדול יש לומר, הגיע הריח של... מרכך הכביסה! טדאאאם!

תשמעו, זה הריח שאני הכי אוהב. ובאמת שמילים בלבד לא יכולות לבטא את עוצמת האהבה והחיבה שיש לי לריח היפה הזה. עד כדי כך שנניח, אם ניתן היה לתת גוף לריח הזה, דומני שהייתי מבקש ממנו חברות בפייסבוק. עד כדי כך. וגם עוקב אחריו באינסטוש (שזה הטופ של הדור החדש או שיש משהו אחר ולא עודכנתי, לא קריטי).

אגב, עם או בלי קשר, אומרים שלחוש הריח יש את היכולת הכי עוצמתית לקחת אותנו בשנייה אחת אחורה לאיזשהו רגע בעבר שנחרת בנו, לעתים אף מבלי משים. כמו נניח המקרה ההוא שטיילתי עם המשפחה בארה"ב וחלפנו ככה על פתחה של מסעדה מקומית, ולרגע חדר לי לנחיריים ענן ריח (מזעזע יש לומר) של קציצות דגים, ועל הדרך בעט אותי אחורה במנהרת הזמן לגן ניצה ולריח ארוחות הצהריים שהוגשו לנו, אי אז בשנות השבעים של המאה הקודמת. אבל את ניצה הגננת אהבתי נורא.

ולהבדיל, נחזור לריח האהוב שלי.

מתחת למקום עבודה שלי יש מכבסה, ונראה לי שסומנתי על ידי העובדים במקום, אין לי מושג למה.
תגידו לי אתם - מה כבר יכול להיות מחשיד בבנאדם שכל אימת שעובר על פתחה, הוא מתעכב קמעה, אולי חצי דקה לא יותר, נוטל שאיפה בריאה, מלוא ראותיו, משחרר חיוך כזה גדול שאם לא היו לו אוזניים הוא היה מתחבר מאחורי הראש, ואומר לעובדים בלבביות "אחח זכיתם. זכיתם. אין כמו לעבוד במכבסה, תאמינו לי" וממשיך לו בדרכו מחויך ומפויס כאילו יד השם ליטפה פדחתו?

טוב, אולי זה מעט מוזר, אך עדיין עומד בסטנדרט של מילון אבן שושן למילה "שפוי" או "שפוי חלקית".

לאחרונה נחשפה בפניי העובדה המשמחת שאולי קריימר לא זכה להגשים את החלום שלו עם הבושם בריח של ים, אבל מישהו הקדים אותי והוציא מבשם בניחוח מרכך כביסה והוא פשוט נהדר ומלא נוסטלגיה והוא בא טוב על בגדים וטוב ככה בהתזה באוויר, וכל מה שנותר לי לקוות הוא שאף אחד בעולם, חלילה, לא יעלה על בדל דעתו לייצר מבשם אוויר בריח קציצות דגים.