מחסלת החרקים

בית עם גינה הוא חלום. הבריכה המתנפחת מושכת את ילדי השכונה, המשפחה מגיעה בספונטניות למנגל כל שבת. גינה מרחיבה את המשפחה, ואליה מצטרפים גם חרקים מעופפים, זה המחיר ואני חיה איתו בשמחה. עד שזה מגיע לג'וקים

 

אין ספק שמרגע שאת הופכת לאמא, כאילו קיבלת כוחות על. כבר בלידה את מגלה בתוכך עוצמות שלא ידעת שקיימים בך.

מרגע שהילד אומר את המילה השנייה בערך (אחרי אבא) את מתמוגגת. זה קורה כשהוא קורא לך אמא, ואת חושבת שזאת המילה הכי יפה בעולם. כשהילד גדל, מספר הפעמים ביום שאת שומעת את המילה "אמא" הופך למה שניתן להגדיר בשפה מתמטית "מספר אין סופי". זו עדין מילת קסם, רוב הזמן, אם כי את מצפה שבאירועים מיוחדים, הילד יקרא לאבא. כמו למשל כשהוא רואה ג'וק.

אנחנו חיים את החלום: בית עם גינה. גינה באקלים ישראלי זה נפלא. הבריכה מתנפחת מדי קיץ ומושכת את כל ילדי השכונה, השכנה קופצת להביא עוגיות ויוצאת עם שק לימונים, המשפחה מגיעה בספונטניות למנגל כל שבת. גינה מרחיבה את המשפחה, ואליה מצטרפים גם כל מיני חרקים מעופפים, אבל זה המחיר ואני חיה איתו בשמחה. עד שזה מגיע לג'וקים.

בעיקרון, ג'וקים אמורים להיות המחלקה של בעלי. הבעיה היא שכאשר הילדים רואים ג'וק הם צועקים "אמא!" ואם במקרה בעלי שיחיה בסביבה, הוא בורח עוד לפני הילדים. כשאני נוזפת בו שהוא צריך לשמש דוגמה, הוא טוען שבסך הכל רץ להביא קוטל חרקים. עד שהוא חוזר בהליכה איטית וזהירה, אני כבר אחרי המרדף, עם גוויה ביד אחת וכפכף ביד השנייה.

מאז שהבנתי שאני לבד במלחמה, הצטיידתי בקוטלי חרקים מכל הסוגים הקיימים במספרים עולים. מעולם לא הבנתי את משמעות המספרים, אבל יש לי אמונה גדולה בפרסומים. הצטיידתי גם בקוטלי מעופפים. מסתבר שלחיסול מעופפים נדרשים מספרים יותר גבוהים וגם קוטלים יעודיים.

וזה לא נגמר כאן. מאחר והילדים שלי ואני מהווים מטרה נייחת לעוקצים למיניהם, הפכנו את התחליב דוחה היתושים לקרם גוף. אגב, לבעלי היתושים לא נטפלים, משום מה את הטעם שלו הם לא אוהבים. בכל תיק יש לי ג'ל להרגעת עקיצות והחרדה הכי גדולה שלי כשאנחנו מבלים אחה"צ בגינת השעשועים, היא לשמש מטרה נייחת ליתושות. כחובבת גדג'טים, הצטיידתי גם במחבט טניס חשמלי שמחשמל מעופפים, ואין ערב בו לא תמצאו אותי עוברת עם המחבט בין חדרי הילדים בטורניר חיסול. גם בלילה, הזמזום הזה באוזן שניה לפני שאני נרדמת, גורם לי לזנק מהמיטה ולצוד אותם בתאוות נקמה.

 


בתמונה: מטרה נייחת בגינה אחרי עקיצה

 

וילדות מאושרות מרוחות בתחליב דוחה יתושים

 

אני יודעת שאמא אמורה להרגיש כמו לביאה שמגנה על הגורים שלה, אבל לא חשבתי שהדימוי של הג'ונג'ל והחיות יהיה כל כך אמיתי.

אתמול ילדת הבת-מצווש שלי סירבה ללכת לישון עד שאני לא מגיעה לחסל את העכביש שהיא ראתה בחדר שלה. אחרי 30 דקות מו"מ על כך שהמתבגרת תנסה להתמודד איתו בכוחות עצמה, היא הכריחה אותי להראות לה את הגופה.

אבל בינינו, בשורה התחתונה, אני די גאה בעצמי על מעשי הגבורה והילדים שלי אומרים שאמא מחסלת וגיבורה.

חזרה >